קראפטיביזם: כוחה של המסרגה - יום האישה 2022

*עקב שמירה על זכויות יוצרים הדימויים מופיעים בלינקים ולא בגוף הכתב*

קראפטיביזם, הֶלְחם של "קראפט" ו"אקטיביזם", זו הצעה רדיקלית להשתחרר מהדפוסים הסטריאוטיפיים והאסתטיים המוכרים של אקטיביזם, ולהשתמש במלאכת יד כדי להביע מחאה. במבט ראשון, המונח נראה כאוקסימורון: אקטיביזם מזוהה עם אנשים צעירים שזועקים במגאפון ונושאים כרזות ברחובות העיר ואילו קראפט מזוהה עם נשים מבוגרות שמייפות הבית ומלבישות את בני המשפחה. אקטיביזם נתפס כדבר קשה, בוטה, אלים, ואילו קראפט כדבר רך, מעודן ובלתי־אלים במהותו. אז כיצד ניתן להביע עמדה פוליטית, חברתית, כלכלית ומגדרית באמצעות עבודת יד?

לינק: עצומת שמיכת נייק Nike Blanket Petition
קרדיט:  microRevolt project

אחת היוזמות הקראפטיביסטיות ראשונות הייתה של קבוצת מיקרוריוולט (microRevolt) שקראה לחובבי סריגה להשתתף ביצירת שמיכת־עצומה נגד ההעסקה בסדנאות היזע של חברת נייקי. במשך חמש שנים נאספו אלפי "חתימות" סרוגות בנות 10 סמ"ר מ-37 מדינות ברחבי העולם. הטלאת ה"חתימות" יצרה שמיכת־עצומה ענקית, כ-4.6 מטרים רוחבה. הביטוי החומרי־חזותי של השמיכה – הפיקסליזציה של הלוגו, האופי הידני החופשי של הריבועים הסרוגים והמסגרת הצבעונית האקראית – מנוגדים לייצור התעשייתי המנוכר.

פעולות כאלו מרחיבות את אופני הבעת המחאה. אקטיביזם קונבנציונלי כולל הפגנת כוח ועשוי לגרור תגובה אלימה. נשים חוששות לעיתים להפגין, ובמקומות רבים לא יכולות לצאת להפגין כלל. קראפט מאפשר לא.נשים מכל המגדרים ובכל הגילים לקחת חלק באקטיביזם. הוא מעניק למיומנויות המזוהות עם נשיות ערך חדש, ומצרף לכוח המחאה קהילות שעד כה היו מודרות ממנו.

לינק: נשים שולחות רחם סרוג לאנשי קונגרס
קרדיט:  Government Free V-JJ

בשנת 2012  קמה מחאה קרפטיביסטית כנגד הרגולציה של הממשל האמריקאי על גופן של נשים, כגון החיוב לבצע בדיקת אולטרסאונד לפני הפלה. במקום לצאת לרחובות או לשלוח מכתבים זועמים, קבוצת אקטיביסטיות קראו לנשים לשלוח בובות סרוגות בצורת רחם לאנשי קונגרס, בתוספת המסר "תוריד את הידיים מהרחם שלי! הנה אחד בשבילך!". הבובות שידרו מסר חזק: נשים לא צריכות שגברים ייקחו החלטות על הגוף שלהן. כשהביטוי החזותי איננו אלים, ואפילו הומוריסטי, אין לגופים המוסדיים כלים להילחם בו. מה כבר אפשר לעשות מול רחם מצמר?

לינק: פוסיהאט - כובע ורוד סרוג 
קרדיט:  Pussyhat Project

הפוסיהאט (Pussyhat), כובע ורוד סרוג עם אוזני חתול, נולד במחאה על האמירה הסקסיסטית של טראמפ "תפוס אותן בכוּס" ("Grab 'em by the pussy”). יוזמות המחאה פירסמו את דוגמת הכובע אונליין וקראו לנשים להגיע להפגנה עם כובע שסרגו, או לסרוג לאחרות. כמאה אלף כובעים הופיעו ביום ההשבעה של טראמפ לנשיאות ארצות הברית. העיצוב החופשי, המגוון והשובב שלהם היה מנוגד לכובעי "לעשות את אמריקה גדולה שוב" (Make America Great Again) האחידים של אוהדי טראמפ. הפוסיהאט הוא מן תלבושת אחידה־חופשית, המאחדת את כולן באמירה משותפת ומותירה חופש ביטוי עיצובי רחב. שלא כמו שלטי הפגנה, הנכתבים במהרה ונזרקים אחריה, סריגת פוסיהאט נמשכת כמה שעות, והיא לא זקוקה למילים. הטכניקה מגלמת בתוכה את הנחישות, בסבלנות וההתמדה של היוצרת־אקטיביסטית־חובשת.

לינק: פרוייקט טנק הצ'אפי M.24 הוורוד:- לא למלחמה בעירק
קרדיט: Marianne Jorgensen and Tony Lack

"

הפצצת חוטים" (yarn bombing) היא סוג נוסף של קראפטיביזם. זו סריגה המכסה אובייקטים במרחב העירוני כעמודים, עצים, ספסלים ופסלים, לרוב בפסים עבים ובצבעים עזים. לעיתים הפצצת חוטים נושאת בתוכה מסר אקטיביסטי מובהק. דוגמה לכך הוא פרוייקט טנק הצ'אפי M.24 הוורוד (Pink M.24 Chaffee Tank) של האמנית הדנית מריאן יורגנסן (Marianne Jørgensen) משנת 2006. יורגנסן כיסתה טנק ממלחמת העולם השנייה במחאה על המעורבות של ארצות הברית, בריטניה ודנמרק במלחמת עירק בשמיכת טלאים שהורכבה מכ-4000 ריבועים בני 15 סמ"ר, סרוגים בצמר ורוד. הריבועים נשלחו ליורגנסן על־ידי תומכים משלוש המדינות הלוחמות. כל ריבוע מבטא את חותם הסריגה האישי בעובי הצמר, צפיפות הסריגה, בצבעו. הביקורת מופיעה מבעד למתח שבין הטנק המתכתי והגס לבין הסריגה הרכה והוורודה. כדי להעצים את המתח, יורגנסן הוסיפה גם מן פגז מכדור צמר ששמוט באין־אונים מקנה התותח. 

אבל גם בלי כוונה להביע מחאה בנושא נקודתי, יש בכל הפצצת חוטים מימד חתרני, בכך שהיא מוציאה את המלאכה הנשית למרחב הציבורי. הקראפט הנשי נחשב נחות מאמנות גבוהה ואינו מוצג במוזיאונים לאמנות. הנכחתו במרחב הציבורי מהווה מחאה על הנחיתות שנקשרה במלאכת היד. בה בעת, סריגה על־גבי אובייקטים עירוניים פונקציונליים כעמודי תאורה, הכוונה וחסימה מוסיפה חום, חמידות ושמחה לעיר. נשים משתמשות בכלים שהיסטורית לקחו חלק בסגירתן בבתים כדי להתנגד לתכליתיות ולניכור שמאפיינים את המרחב העירוני המודרני.

ינק: טום דיילי סורג באולימפיאדה
קרדיט: Tom Daley

כשגברים עוסקים בקראפטיביזם, המחאה מקבלת פנים אחרות. דוגמה מושלמת לקראפטיביזם גברי הפגין הקופץ למים האולימפי הבריטי טום דיילי (Tom Daley) כשבפרקי ההמתנה בין אירועים באולימפיאדת טוקיו 2020 הוא ישב וסרג. מאז הוא פתח עמוד אינסטגרם עתיר עוקבים שבו הוא מציג מיצירותיו, בהן קרדיגן עם סמל האולימפיאדה ונרתיק עם דגל בריטניה למדליית הזהב שקיבל. כשדיילי סורג, הוא חותר תחת המגדור והגילנות הנקשרים במלאכת היד, וקורא לשינוי תודעתי.

יצירה בעבודת יד היא תוספת חשובה לאקטיביזם. אקטיביזם קונבנציונלי נעשה בפעולה מהירה הכוללת לרוב מסרים מילוליים קצרים, צעקות, צעידות ולבסוף גם פסולת הפגנות. קראפטיביזם הוא היפוכו של אופן מחאה זה. זו מחאה שקטה שהאפקט שלה הוא באורח הרוח. הוא פועל בשיטה של בניה ואיחוי, הוא הדרגתי ואיטי, הוא עושה שימוש בחומר רך והוא שם כדי להישאר גם אחרי שהמחאה מסתיימת.