שיחה עם אפרת דנינו
בבלוג של איוטה אנחנו תמיד מחפשות נשים שיוצרות מתוך תשוקה עמוקה, אחריות ומחשבה על העולם שסביבנו. הפעם, אנחנו נרגשות לארח דמות שהיא אולי בחירה לא קלאסית לעולם העיצוב, אבל הכי טבעית ועמוקה שיש לערכים שלנו. תכירו את אפרת דנינו, מומחית ומנחה בתחום המרתק של רפואת יער (או בשמה המסורתי, שינרין יוקו - מקלחת יער). מעבר לחיבור הרעיוני, לאפרת יש גם מקום חם בלב של איוטה – היא וטל שלנו למדו יחד בתוכנית "מנומדין", ושם נזרעו הזרעים לשיחה הזו. פגשנו את אפרת לראיון על כוחו המרפא של הטבע, על היכולת להאט את הקצב בעולם דיגיטלי מואץ, ועל איך הקשבה לסביבה ולחומרי הגלם של החיים מזכירה לנו, בסופו של דבר, את מה שחשוב באמת.
תוכלי להציג את עצמך?
שמי אפרת, ד"ר אפרת דנינו, אחות, חוקרת ומנהלת הקמפוס האקדמי בבית החולים שמיר אסף הרופא בשיתוף האוניברסיטה העברית. חברת הנהלת בית החולים, מובילה שותפה של רפואת יער ישראל, מרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, ומקדמת יוזמות בריאות מגוונות. לאורך השנים שילבתי בין עולם הבריאות, החינוך והניהול, מתוך אמונה שאפשר לייצר רפואה אנושית, חדשנית ומחוברת יותר לאדם. בשנים האחרונות אני גם שותפה להובלת תחום רפואת היער בישראל תחום שמחבר בין טבע, בריאות גוף ונפש, קהילה ומניעה.
ספרי לנו על העבודה שלך? מאיזה תחום את מגיעה?
אני מגיעה מעולם הסיעוד ובריאות הציבור. התחלתי כאחות קלינית בבתי חולים, ובהמשך עברתי לתחום החינוך המקצועי וההוראה של תחומי הבריאות, ובהמשך גם לתפקידי ניהול, מחקר ופיתוח מערכות בריאות. כאמור כיום אני מנהלת קמפוס אקדמי גדול להכשרת אחיות ומגוון מקצועות בריאות, מובילה מחקרים מקדמי תהליכים, חדשנות וטכנולוגיות בריאות אותם ועליהם אני חוקרת ומרצה, ומקדמת חדשנות בחינוך רפואי החל מטכנולוגיות XR וVR , בוטים, חדרי בריחה ועוד, ועד פיתוח תוכניות לימוד מותאמות לעולם המשתנה. במקביל, אני עוסקת בקידום רפואת יער בישראל מתוך תפיסה רחבה של בריאות, שמבינה שהאדם לא מנותק מהסביבה שבה הוא חי. שגם זו חדשנות בעלת אימפקט לאומי ועולמי על אף שהיא אינה בהכרח חדשנות טכנולוגית.
ספרי לנו מה זה בכלל רפואת יער?
רפואת יער היא גישה מבוססת מחקר העוסקת בהשפעה המיטיבה של שהייה בטבע תוך כדי ביצוע פרוטוקול טיפולי, על הבריאות הפיזית, הנפשית והחברתית שלנו. זה לא “טיול” או רק "שהייה" במובן הרגיל, אלא תהליך – מפגש טיפולי המאפשר האטה, נוכחות, חיבור לחושים ולמערכת העצבים, במהלך 3 שעות, בקבוצה (ללא שיח בין חברי הקבוצה). ההליך הטיפולי של רפואת יער החל בשנות השבעים על ידי רופא פנימאי סיני, שהיה עושה, "מקלחת יער". לאורך השנים ועד לשנות התשעים השיטה התפתחה להליך טיפולי בין 7 תחנות, המאפשרות ומייצרות סינרגיה בין נוכחות ביער ובין גישה טיפולית מוכרת, שעברה תיקוף באמצעות ארגון בין לאומי, והוכחה כיעילה במחקרים רבים שהראו כי לשהייה בטבע בשילוב פרוטוקול טיפולי יש השפעה על הפחתת סטרס, חרדה ושחיקה, מצב פיזי ונפשי, שיפור במדדים פיזיולוגיים ועל חיזוק חוסן אישי וקהילתי.
בישראל, במיוחד בתקופה הנוכחית, אני רואה בזה גם כלי טיפולי וגם תפיסת חיים. רפואת יער מאפשרת לאנשים, אנשי צוות רפואי, סטודנטים, מטופלים ומשפחות לעצור רגע, לנשום ולהיזכר בקשר הבסיסי שלנו לטבע ולריפוי.
מאיפה את שואבת השראה?
מהמפגש בין אנשים. ומהשילוב בין עולמות.
לאורך השנים פגשתי מטופלים, סטודנטים ואנשי צוות שמתמודדים עם עומס, כאב ושחיקה, אבל גם עם הרבה תקווה ויכולת צמיחה. ההשראה שלי מגיעה גם מהטבע עצמו מהפשטות, מהשקט ומהיכולת שלו להזכיר לנו איזון. וגם ובעיקר מהעובדה כי אם יש משהו קטן כגדול שיכול לסייע לכל אחד מאיתנו ולנו הרי שיש לו ערך שחייבים למנפו.
בנוסף, אני שואבת השראה גם מעולמות של חדשנות, מחקר וחינוך, ומהאפשרות לחבר בין תחומים שנראים רחוקים: רפואה, קהילה, מנהיגות, טבע וטכנולוגיה.
איך את מתחילה תהליך יצירה של פרוייקט חדש?
קודם כול בהקשבה. בכל פנייה אליי, בכל נקודת הבנה כי קיים אתגר, אני מנסה להבין מה הצורך האמיתי של אנשים, של מערכת או של קהילה. אחר כך אני מחברת בין ידע מחקרי לבין יצירתיות וחשיבה מעשית.
בונה תהליך – אני תמיד בונה תהליכים כי אלו אבני הדרך שלנו ליישום הפרויקט – מהרחוק אליו רוצים להגיע אל הקרוב. ואז בוחנת אילו נתונים ודאטה אני צריכה כדי שאוכל להפיק את המיטב מכל שלב ובכל נקודת זמן.
רבים מהפרויקטים שלי התחילו משאלה פשוטה: “איך אפשר לעשות את זה אחרת, אבל גם אנושי יותר?”
כמו כן, אני מאוד מאמינה בשיתופי פעולה בין תחומים ובין אנשים, ולכן כמעט כל יוזמה חדשה שלי נבנית יחד עם אנשי מקצוע מגוונים.
איך קראפט ועבודת יד פוגשת את כל זה? אם בכלל?
מאוד. למרות שאני מגיעה מעולם אקדמי, מערכתי וציבורי, אני מאמינה בעבודה שיש בה מגע אישי. גם ברפואת יער וגם בחינוך רפואי יש משמעות גדולה לחוויה, לפרטים הקטנים וליצירה שמגיעה מהלב. בעיניי, “עבודת יד” היא לא רק חומר אלא גישה. זו היכולת לבנות תהליכים עם נוכחות, תשומת לב ואותנטיות, ולא רק מתוך אוטומט או פרוטוקול.
מה החלק שאת הכי אוהבת בתהליך העבודה? או ביום העבודה שלך?
הרגע שבו רעיון הופך למשהו שיש לו השפעה אמיתית על אנשים.
לראות סטודנטית שמאמינה בעצמה, צוות רפואי שעובר תהליך משמעותי, או אדם שמגלה מחדש שקט דרך הטבע, אלו הרגעים שנותנים משמעות לעשייה.
אני גם אוהבת מאוד את השלב הראשוני, הרגע בו אני מבינה את האתגר שמוצג או נגלה לי ואת היכולת לתת מענה ופתרון חדשני, ואז אני מגיעה לשלב היצירה במוטיבציה ואנרגיה עילאית. הפיתוח והחדשנות לחשוב קדימה ואחרת, לדמיין אפשרויות חדשות ולחבר בין עולמות זה אושר!
איך השנה האחרונה והמצב במדינה משפיע על העשייה שלך?
השנה האחרונה חידדה עבורי עד כמה חוסן נפשי וקהילתי הוא חלק בלתי נפרד מבריאות. אני רואה את זה אצל סטודנטים, אנשי צוות רפואי, משפחות וקהילות שלמות שמתמודדות עם עומס רגשי מתמשך, ואפילו בתוך ביתי שלי כאמא לחמישה בנים חיילים בפועל או מילואימניקים, שבכל יום נתון משקפים לי ועבורי את המציאות המורכבת של החיים כיום במדינה – הם וחבריהם, וכמה חשיבות וערך יש בעשייה שלי ושלנו.
דווקא בתקופה הזו, רפואת יער והחיבור לטבע קיבלו עבורי משמעות עמוקה עוד יותר. יש צורך אמיתי ביצירת מרחבים של נשימה, ויסות וריפוי, גם בתוך מערכת בריאות שנמצאת תחת עומס מתמיד.
על מה את עובדת בימים אלו?
אני ממשיכה לקדם את רפואת היער בישראל, גם בהיבטים מחקריים וגם בהיבטים של הטמעה בקהילה ובמערכות בריאות. גם במחקר לסובלים מפוסט טראומה, וגם בקידום התחום בתוך מערכת הבריאות כולה. במקביל, אני עוסקת בפיתוח חדשנות בחינוך רפואי, קידום סימולציות וטכנולוגיות למידה מתקדמות, והובלת תוכניות שמחברות בין מצוינות מקצועית לאנושיות וחמלה.
מה את עוד חולמת להגשים?
להמשיך לבנות גשרים בין עולמות, בין רפואה לטבע, בין אקדמיה לקהילה, בין חדשנות לטיפול אנושי. אני חולמת שרפואת יער תהפוך לחלק טבעי ממערכת הבריאות והחינוך בישראל, ושנצליח לייצר תרבות רפואית שמקדשת לא רק טיפול במחלה, אלא גם קידום בריאות, מניעה ואיכות חיים. ושנוכל להעביר את זה הלאה כחלק מהחינוך המקצועי.
המלצה לחיים \ תערוכה \ אלבום \ מוטו
שני עקרונות מלווים אותי לאורך החיים בכלל והמקצועיים בפרט: ראשית שהמצרך הנדיר הוא האדם הרגיל, כלומר אנחנו לא שונים מכל אחד אחר שמקדם, אנחנו מיטיבים את העולם כחלק מהותנו כבני אדם ולא בגלל שאנחנו ייחודיים. והשני הוא שאי אפשר לרפא אנשים בלי לראות את האדם כולו הגוף, הנפש, הסביבה והקהילה שבה הוא חי.
והמלצה לחיים? לעצור מדי פעם. לצאת לטבע בלי מטרה, בלי מסך ובלי לרוץ קדימה. הרבה תשובות מגיעות דווקא בשקט.
ספרי לנו על משהו שלמדת מסבתא. עדיף משהו קונקרטי (:
סבתא שלי מצד אבי הייתה אישה ייחודית שנפטרה בגיל 95. כשהוריי היו צעירים ועבדו שעות רבות היא דאגה לטפל בי ובאחיי. היא תמיד הקפידה לומר לי ש"סדר זה חצי מהעבודה" – כך עד היום אני מקפידה לעבוד ולחשוב באופן מתודי, לראות מכלול אך לייצר סדר בתוך כאוס המחשבות והתהליכים.
