הכד הוא כלי חרס היסטורי, עדות למקורות, לעבודת יד, לאדמה. עדות פיזית לתחילתה של החברה האנושית ולצורך שלה להתקיים ולהזין את עצמה. כמו חפצים עתיקים אחרים, השימוש בו מלווה במחוות אנושיות. מהי הפונקציה שלו? אנחנו עוד מכירים אותה, לכד יש מקום גם ביומיום של האדם המודרני. השימוש שלו השתמר, בעוד שחפצים עתיקים רבים אחרים השימוש שלהם והמחוות שנוצרו בעקבותם אבדו עם הזמן.
הכדים של איוטה הם מחווה לאותו הכד ההסטורי. בחרנו לשכפל, להתנסות ולצטט אותו דרך עבודת היד שלנו – הסריגה. סרגנו בכותנה גולמית – חומר טבעי שנובע מן האדמה, שכמו חרס ניתן לייצר ממנו צורה. אך שלא כמו החרס, הוא נותר רך ומחורר. השימוש בכותנה מבטלת את השימושיות הקדמונית של הכד. מהי הפונקציה שלו? זו שאלה שמלווה אותנו בעיצוב ופיתוח המוצרים שלנו. איזה מחוות אנושיות הוא מייצר? אנחנו צריכים קירבה, קצת השראה, צריכים לצחוק, לבכות, צריכים רגעים טובים שנאספים לזיכרונות.
הכד הוא סימבולי לזיכרון, למורשת, לחשיבותן של מחוות אנושיות. ליכולת שלנו כאנשים ליצור יש מאין. יש בכד חלל פנימי שיש למלאו, ודווקא בתקופה זו הוא תזכורת לעצמנו למלא את הריאות מלוא אוויר ואת הלב בכל מה שעושה לנו טוב.
