שיחה עם תמרה אפרת
את תמרה אפרת אנחנו מכירות מילדות, ותמיד זוכרות אותה כרגישה, סקרנית ומלאת דמיון. היום היא חוקרת, מרצה ובעלת סטודיו חוצה גבולות בין עיצוב וטכנולוגיה. בשיחה שלנו היא פתחה בפנינו עולם מרתק שבו קראפט מסורתי פוגש אלגוריתמים ופרויקטים שממזגים את היד האנשות והטכנולוגיה לאחד. היא לא סיפרה, אז אנחנו נגלה שהיא מועמדת השנה לפרס רוטשילד, ואנחנו מתרגשות לעמוד שם לצידה. אנחנו גם שמחות לקחת חלק ביוזמה הנהדרת שהיא נמנית עם מוביליה – חוג העיצוב. רק התחלנו, וכבר מצפות למפגשים הבאים.
תוכלי להציג את עצמך?
שמי תמרה אפרת, אני מעצבת רב־תחומית, חוקרת ומרצה בכירה באוניברסיטת חיפה. אני בעלת סטודיו עצמאי לעיצוב, שבו אני חוקרת את המפגש בין מלאכות מסורתיות לבין טכנולוגיות מתקדמות. עבודותיי נעות על התפר שבין עיצוב ואמנות לטכנולוגיה ומדע, ומשלבות קראפט עם כלים חדשניים כמו אלגוריתמים, רובוטיקה, ביו דיזיין ועוד. לצד פרויקטים אמנותיים ותצוגות במוזיאונים, הסטודיו שלי מלווה ומייעץ לחברות וסטארטאפים בפיתוח של טכנולוגיות לבישות וחומרים רכים.
ספרי לנו על העבודה שלך? מאיזה תחום את מגיעה?
אני מגיעה מתחום האופנה והטקסטיל. התואר השני שלי היה בעיצוב וטכנולוגיה, ובשנים האחרונות אני מנסה לנסח שפה חדשה שמחברת בין מסורות קראפט עתיקות לבין טכנולוגיות עכשוויות.
בסטודיו שלי אני מפתחת פרויקטים המבוססים על טכניקות קראפט ידניות ועתיקות כמו פליסה, ורקמה. טכניקות המכילות בתוכן ידע היסטורי עשיר ומחברת אותן עם כלים דיגיטליים מתקדמים כמו: עיצוב פרמטרי, הדפסה תלת־ממדית, חיתוכי לייזר, רובוטיקה, ובינה מלאכותית. עבורי, הטכנולוגיות האלו הן לא תחליף לעבודה ידנית אלא אמצעי לשימור מתקדם, תכנון יותר טוב והענקת תכונות חדשות לקראפט.
בשנה האחרונה התחלתי לחקור את המפגש בין עיצוב ומדע. דרך שיתופי פעולה עם חוקרים מתחום מדעי הצמח ומיקרוביולוגיה, שבהם חיידקים או מיקרואורגניזמים הופכים לשותפים פעילים ביצירה. החיבורים הללו מאפשרים לי לבחון מחדש מהו חומר, מהי טכניקה, ואיך אפשר להגדיר מחדש את תפקידו של המעצב במאה ה־21.
מאיפה את שואבת השראה?
ההשראה שלי נובעת קודם כול מהמפגש בין עולמות שנראים רחוקים - מסורות עתיקות מצד אחד, וטכנולוגיות ומדע עכשוויים מצד שני. אני מסתכלת על איך תרבויות עבר עיצבו חומרים, טקסטילים וצורות, ועל הידע החושי והידני שנצבר בדורות של עשייה אנושית. לצד זה, אני נמשכת מאוד לעולם המדעי: לאופן שבו מעבדות חוקרות חיידקים, שורשי עצים או מבנים מולקולריים, ומגלות בהם דפוסים שאפשר לתרגם לשפה עיצובית, חומרים ומורפולוגיות.
גם הטבע מהווה עבורי מקור השראה בלתי נדלה - מהמבנה של עלה ועד לארגון המורכב של מושבת פטריות או אלמוגים. החיבור הזה בין ידע מסורתי, מחקר מדעי ודפוסים טבעיים מאפשר לי לדמיין חומריות אחרת, ולפתח פרויקטים שבהם הקראפט מקבל חיים חדשים דרך טכנולוגיה ומדע.
איך את מתחילה תהליכי עבודה \ מחקר?
בדרך כלל אני מתחילה תהליך יצירה ממחקר. זה יכול להיות מחקר היסטורי או תרבותי, למשל חקירה של טכניקת קראפט מסורתית שכמעט נעלמה מהעולם. או דרך מחקר חומרי, הבנה של תכונותיו של בד, חוט או חומר חדש שאני נתקלת בו. או דרך מחקר טכנולוגי, הבנה של כלי דיגיטלי חדש, אלגוריתם או שיטת ייצור מתקדמת.
מהמחקר אני עוברת לשלב הטסטים, אני מייצרת סדרה של ניסויים קטנים וסקיצות ומתעדת אותן ממש כמו מחקר מדעי, ניסויים אלו מאפשרים לי לבדוק איך הרעיון מתנהג במציאות. אני מאמינה בטעויות וגילויים מקריים כחלק בלתי נפרד מהתהליך, הרבה פעמים דווקא הדברים שלא תכננתי מובילים אותי לכיוון חדש ומרגש.
דרך הניסויים אני יכולה להבין דפוסים או שפה צורנית משותפת שנוצרת ושם מתגבש הקו האמיתי של הפרויקט. התהליך כולו הוא שילוב של אינטואיציה, משחק, ומחקר. חיפוש מתמיד בין ידיים לחומר, בין מחשב לאדם, ובין ידע מסורתי לעולמות חדשים.
מה החלק שאת הכי אוהבת בתהליך העבודה? או ביום העבודה שלך?החלק שאני הכי אוהבת בתהליך העבודה שלי הם רגעי החיבור, הרגעים שבהם שני תחומים, שלכאורה אין ביניהם שום קשר, מתלכדים לכדי יצירה אחת. שם נוצר הקסם, נולד תחום חדש בעולם, ומשהו שלא היה קיים קודם פתאום מקבל חיים. אני אוהבת את התחושה של יצירה מאפס, של המצאה ממשית. והכי אני אוהבת את הרגעים הפשוטים בסטודיו לשים מוזיקה ופשוט לעבוד ולגעת בחומר, אני ממש מכורה לזה, יכולה לעשות את זה שעות מבלי לקום מהכיסא, זו המדיטציה שלי והכיף הכי גדול שלי.
איך קראפט ועבודת יד פוגשת את כל זה?
קראפט הוא הבסיס לכל מה שאני עושה. גם כשאני נעזרת ברובוט, בקוד או באלגוריתם, אני תמיד חוזרת לעבודה בידיים. עבורי קראפט הוא לא רק טכניקה אלא גישה של הקשבה לחומר ושל חיבור למסורת.
הרעיון שמוביל אותי בכל העבודות הוא לא להחליף את עבודת הקראפט באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, אלא להפך, להשתמש בטכנולוגיה ככלי שמעשיר את הקראפט, הופך אותו לחכם יותר, פתוח יותר, ובעל תכונות חדשות. בעיניי, הטכנולוגיה נוכחת בעיקר בשלב התכנון היא מאפשרת לדמיין מערכות מורכבות וליצור כלים שלא היו אפשריים בעבר אבל הליבה נשארת עבודת היד עצמה.
יש חשיבות עצומה לשימור הקראפט: הוא נושא בתוכו מסורת, תרבות, קהילתיות וזיכרון. לכן בעיניי השילוב בין קראפט לטכנולוגיה הוא לא רק אסתטי או פרקטי, אלא גם דרך לייצר המשכיות ולחבר בין עבר, הווה ועתיד.
ספרי לנו סוד שמור על תעשיית הקראפט בארץ? פגישה מעניינת עם איש קראפט מקומי?
לאחרונה יצא לי לעבוד עם נפחי זכוכית מקומיים, וגיליתי עד כמה המיומנות שלהם יוצרת אפשרויות שלא ניתן לשחזר בשום טכנולוגיה אחרת. לצד ההתרגשות, יש בי גם תחושת החמצה כי התעשייה של הקראפט בארץ הולכת ומצטמצמת. אחד הנפחים שאנחנו עובדים איתו, שמספק ציוד ייחודי לתעשייה המדעית, הוא אמן נדיר שעבר את גיל ה80. לצערי, ככל הנראה כשהוא יפסיק לעבוד בית המלאכה שלו ייסגר, פשוט כי אין דור ממשיכים. זה רק מראה עד כמה חשוב לשמר ולתעד את הידע הזה, לפני שהוא נעלם.
איך השנה האחרונה והמצב במדינה משפיע על העשייה שלך?
השנה האחרונה הייתה מאתגרת מאוד, כמו לכולנו. בתוך כל מה שקורה סביבי, אני מודה בכל יום על כך שיש לי את הסטודיו ואת האפשרות ליצור. הסטודיו הוא המקום שבו אני מוצאת מפלט ונקודת אור, מרחב שבו אפשר לברוח מהמציאות הקשה ולהתמסר לעשייה שמרגיעה, מחזקת ומעניקה משמעות.
על מה את עובדת בימים אלו?
האמת שאני עובדת על המון דברים חדשים ומרגשים. השנה צפויות להיפתח שלוש תערוכות שאני מציגה בהן. בנוסף, אני עובדת על שני פרויקטים גדולים יחד עם המעצב שאול כהן שהוא חבר מאוד קרוב שלי.
הראשון הוא תוצר של רזידנסי שאנחנו נמצאים בו כבר קרוב לשנה במכון ויצמן, בשיתוף עם המעבדה של פרופ' תמיר קליין ממדעי הצמח, שחוקר את הסימביוזה שבין עצים, חיידקים ופטריות. אנחנו מייצרים עבודה מיוחדת מחיידקים, שהולכת להיות מוצגת בתערוכה על קיימות במוזיאון העיצוב חולון.
הפרויקט השני הוא תערוכה זוגית חדשה שאנחנו מפתחים בחודשים האחרונים עם המעבדה של פרופ' איציק מזרחי באוניברסיטת בן־גוריון, מעבדה מובילה בתחום המיקרוביולוגיה. אנחנו עובדים בצמוד עם כ־15 חוקרים מהמעבדה, וביחד יוצרים גוף עבודות שלם שמחבר בין מדע לעיצוב. את התערוכה תאצור מיה דבש, והיא צפויה להציג מספר עבודות שנולדו מתוך דיאלוג ישיר עם המדע.
ומה את עוד חולמת להגשים?
יש לי מלא מלא חלומות, כרגע מה שמעסיק אותי במיוחד הוא להמשיך ולחקור את המפגש שבין מדע לעיצוב - לגלות איך שני העולמות האלה יכולים לא רק להשפיע זה על זה, אלא ממש ליצור יחד תחום חדש. אני רוצה לפתח עוד פרויקטים משותפים עם מעבדות ומדענים, ולמצוא דרכים להפוך מחקר מדעי לחוויה חומרית, חזותית ותחושתית.
וכמובן להציג יותר בעולם.
המלצה לחיים \ תערוכה \ אלבום \ מוטו
ההמלצה שלי היא תמיד לשתף, להעביר ידע ולעשות שיתופי פעולה. בעיניי, הדברים הכי מסקרנים וחדשניים נולדים מהמפגש בין אנשים שונים, תחומים שונים ונקודות מבט שונות. היכולת לפתוח את הסטודיו, הרעיון או החומר לדיאלוג – זה מה שמצמיח הפתעות אמיתיות.
מה את מאחלת לשנה הקרובה?
שהחטופים יחזרו ויהיה קצת שקט מכל הבלאגן שקורה פה.
ספרי לנו על משהו שלמדת מסבתא (:
את האהבה שלי למלאכות ולטקסטיל קיבלתי מסבתא שלי. היא לימדה אותי כל מה שאני יודעת על מלאכות. סבתא שלי הייתה ניצולת שואה, שנולדה למשפחה של חייטים. במהלך השואה היא ניצלה כמה פעמים בזכות כישורי התפירה שלה.
בילדותי הייתי מבלה שעות ארוכות איתה, יושבת לידה והיא הייתה מדגימה לי איך לעבוד. היא הייתה האדם הכי קרוב אלי. עד היום, בכל יצירה שאני עושה, אני מרגישה שהשורשים והמורשת שלה ממשיכים לפעול דרכי.
