שיחה עם יעל שנברגר

תוכלי להציג את עצמך? 
היי, אני יעל, שותפה באתא כבר משנת 2011. ארבע שנים לפני שממש נפתחה החנות הראשונה. השנים הראשונות היו שנות פיענוח וניסוח של אתא שהיתה למה שחשבנו שאתא עתידית להיות.
אני בת 60 בוגרת החוג לתולדות האומנות וספרות עברית באוניברסיטת תל אביב ועבדתי במשך שני עשורים כמעצבת תלבושות/ סטייליסטית / מלבישה בפרסומות, טלויזיה ולעיתים יותר רחוקות סרטים.

מאיפה את שואבת השראה?
השראה זה דבר אין סופי. ההשראה שואבת אותי אליה. כל רגע כל מקום כל תחושה הם חומר להשתמש בו.
לפעמים אני אומרת שהדד ליין הוא השראה וזה נשמע בדיחה אבל זאת האמת, עבודה בתוך מסגרת זמן מאלצת אותי להפוך רעיונות מבולבלים למזוקקים.

איך את מתחילה תהליך יצירה של מוצר או קולקציה חדשה?
בהתחלה זה שילוב של הצפה עם ריק מוחלט והתקף חרדה. עם השנים לימדתי את עצמי להאחז במשהו קטן ומשם להמשיך. הרבה פתרונות באים לי בחלומות ובהליכה ברגל. בין הבית שלי ביפו לסטודיו של אתא ברחוב תושיה נפתרים הרבה דברים.
 
מה החלק שאת הכי אוהבת בתהליך העבודה? או ביום העבודה שלך?
את השניות האלה שבהן אני מרוכזת ( והן לא רבות לצערי ), את הרגע בו מבינים אותי.
מכיון שאני לא יודעת לצייר בכלל אז למדתי לתאר בגדים ושמישהו אחר יצייר אותם. בתהליך הזה יש לא מעט קושי כי המוח שלי צריך להיות מחובר ליד של מישהו אחר. הרגע בו המוח והיד נפגשים הוא רגע של שמחה והקלה.

איך קראפט ועבודת יד פוגשת את כל זה?
כל ילד נולד עם משיכה לקראפט אם אני מבינה נכון מה זה. ״עבודת יד״ זה לא משהו שפעם היה צריך לשים בקדמת הבמה כי זה היה חלק מהמיומניות הבסיסיות ההכרחיות לקיום של בני אדם. לאט לאט זה נשחק, מה שהפך אותנו לאנשים תלותיים יותר. במקרה הפרטי שלי זה היה חלק מהסביבה בה התפתחתי. סבא שלי היה צייר (לא הייתי תולה בבית שלי ציור אחד שלו אבל ממש ידע לצייר בניגוד אלי) ואמא שלי היא המקור להבנה שלי בכל המלאכות הנשיות, סריגה, רקמה, תפירה.
אבא שלי לימד אותי לתקן ולבנות דברים בברזל, עץ ואינסטלציה. הוא ניסה גם ללמד אותי חשמל אבל זה פחות עבד.

ספרי על שתפ שהיה שתפ החלומות שלך?
הבגדים שעשינו בהשראת ג׳ארק קריבק של דודו טסה וג׳וני גרינווד. העיצוב הגרפי הוא של רותם ביקס וליאורה זמלמן.

שיתופי הפעולה שמעניין אותנו לעשות באתא הם אלו שאנחנו לפחות בתחילתם לא יודעים איך עושים אותם, ומפגישים אותנו עם תחומים שאנחנו סקרנים לגביהם. משיחה קצרה עם דודו על האלבום, על מה יש בו, מי שר בו, איפה, איך חיברו בין האנשים, מי כתב את השירים ומתי, הבנתי, שאפשר לשאול את כל השאלות האלו גם על אתא.

ג׳ארק קריבק - שכנך הוא חברך, הוא שם של סידרת טלויזיה ישראלית ללימוד ערבית משנות ה70 .באלבום יש 9 שירים בערבית שנכתבו בתקופות שונות, במקומות שונים, במזרח התיכון. שרים אותם 9 זמרים.
על כל אחד מהבגדים בקולקציה יש איזכור של שיר, ואינדקס של שמות השירים.

ניסינו לספר סיפור דומה לסיפור שהאלבום מספר, דרך בגדים. וכמו בכל סיפור, תמיד יש עוד סיפור .. ואולי המעניין מביניהם הוא זה שכל אחד שמקשיב ולובש מפענח לעצמו .

איך השנה האחרונה והמצב במדינה משפיעים על העשייה שלך?
המלחמה השפיעה בכל רובד. כל דימוי, צבע, מילה, מטאפורה, נראה היה לי שאי אפשר להשתמש בהם כי היצוג שהיה להם עד ה7 באוקטובר הוא אחד, ומה שהם מבטאים אחרי נושא איתו מטען אסוציאציות אחר לגמרי. חשבתי לאורך תקופה ארוכה שצריך להחריש מן הבחינה האסטיתית.

המלצה לחיים? המלצה על מותג/ ספר/ תערוכה משהו שאת ממש חושבת שהוא מאסט
Broken Fingaz Crew = אצבעות שבורות - הם קולקטיב אמנים ישראלי מחיפה, המציג ויוצר אמנות רחוב. נמנים עם הדור הראשון של כותבי גרפיטי במזרח התיכון, ועבודתם מושפעת מהתנאים והמקרים במזרח התיכון, המצב הפיזי והפוליטי אבל גם מושפעים ממסורות ציור מערביות והתרבות הפופולרית העכשווית. את העבודות שלהם אפשר לראות סתם ככה ברחוב ואפשר גם להזמין מהם עבודות. הם מאוד מעניינים ושווה לעקוב אחרי העשייה שלהם.
 
אביגיל קולקר מעצבת אופנה, רוקמת ידנית על פרטי וינטג' ופריטים עתיקים. אני אוהבת שהיא עובדת עם בגדים משומשים, שהדימוי של הרקמה שלה מייצר דימוי נוסף על הקיים, היא ממש רוקנרול סטייל.

“You can find inspiration everywhere and if not look again״
פול סמית